זיכרון בסלון

במהלך שבוע שעבר ארץ ישראל ציינה את יום השואה, והיחידה הקהילתית והתנדבות באגף לשירותים חברתיים הצטרפה למיזם הייחודי זיכרון בסלון. מיזם המאפשר לכל אזרח לפתוח את ביתו ולקיים את זיכרון השואה. במהלך השבוע התקיימו 2 מפגשים, ביום שלישי, ב6.4, התקיים מפגש עם חנה גלבוע במרכז צמי"ד וביום רבעי, ב7.4, התקיים מפגש עם ז'קלין קטן בזום.

"חנה גלבוע, לבית רייסנר נולדה בעיר קולברג שבגרמניה בשנת 1925, בת יחידה להורים גרושים, פרידה לבית ליפסקי ובנימין רייסנר. כשהיתה בת חמש עברה להתגורר בברלין בקרבה לסבתה ודודתיה מצד אמה.בשנת 1939, רגע לפני פרוץ המלחמה ובעקבות תחושת הסכנה שהתגברה סביבן הגישו חנה ואמה בקשה לאשרת יציאה מגרמניה לאנגליה, הבקשה אושרה והן הצליחו לצאת ברגע האחרון מהתופת וכך ניצלו, שאר משפחתה שנשארה בגרמניה נספתה בשואה.

באנגליה היא בילתה את שנות נעוריה. בתחילה אימצה אותה משפחה יהודית ואמה עבדה כטבחית בקרבת מקום. לאחר מכן עברה לגור עם אמה לגור עם אמה בהוסטל שבו עבדה. היא הצטרפה לתנועת בני עקיבא והדריכה בה, שם דיברו הרבה על הכשרה ועלייה לפלסטינה, הנושא העסיק אותה רבות וחברותיה לעבודה ששמעו אותה מדברת על כך שאלו אותה למה היא לא פועלת ועולה לארץ,  ההחלטה התגבשה בה והיא הודיעה לאמה, שהתנגדה בהתחלה ולא רצה להישאר לבדה באנגליה על כוונתה להצטרף להכשרה ולעלות לפלשתינה.

 בהכשרה פגשה את סבא, מרדכי גסטווירט, האביר על הסוס הלבן, הם התאהבו מייד,  והתחתנו באוקטובר 1948 ובנובמבר של אותה שנה החלו את מסעם לארץ המובטחת.הם הגיעו לקיבוץ עין הנציב ומשם המשיכו עם הגרעין שאליו הצטרפו להקים את קיבוץ לביא, שם נולד להם בנם הבכור אליהו. חנה התעקשה לגדל את ילדיה בעצמה ולא בבית ילדים וכעבור מסע חיפוש בארץ הם הגיעו למשואות -יצחק והתאהבו. שם נולדו להם אבנר ונעמי ז"ל ושם בנו את חייהם" שיתפה משפחתה בסיפורה של חנה

"בזכרון בסלון זכינו אני ובני משפחה וחברים נוספים לשמוע את סיפורה של סבתא שוב מזווית שטרם נשמעה, החווייה של היחד וההקשבה היתה חזקה ומרגשת, החיים מקבלים תחושת משמעות ופורפורציה חדשה כשמבינים מה עברו הדורות הקודמים בשביל שנוכל אנחנו לחיות פה בנוחות, רוחב ובטחון.גם בשביל סבתא זו היתה חווייה משמעותית והזדמנות לשתף שוב ולהיזכר, להיות מוקפת באהבה והקשבה.אנחנו מודים למארגנים מכל ליבינו, נישא את החוויה הזו אתנו תמיד." שיתפה הנכדה תהילה כהן- גלבוע

"סבתא ג'קלין היא הסבתא הכי שמחה בעולם, היא השראה לנשים רבות. ז'קלין קטן, בת יחידה להוריה, מרים ויוסף פרץ נולדה  בתאריך 10.10.35, גדלה בטוניס ועלתה לארץ ישראל יחד עם הוריה ובני משפחה נוספים בגיל 18 בשנת 1955  דרך צרפת באונייה ששמה ירושלים. מיד עם עלייתם ארצה, כשירדו מהאונייה, סבא פרדי ז"ל, התאהב בה והודיע שתהיה אשתו. סבתא כהרגלה, לא ייחסה חשיבות רבה למילותיו, אך, דבר הוביל לדבר, והם נישאו וחיו באושר רב. הם הקימו בית למשפחת קטן בקרית מלאכי, משפחה חמה, צנועה ולבבית. משפחה בת ילדים, 14 נכדים ו9 נינים, כאשר הנינה הגדולה בת 16 והקטנה בת 6 ימים.

הסיפור המשפחתי של סבתא הוא סיפור אופטימי, על משפחה קטנה שניצלה ושרדה בזכות חברים מוסלמים. כידוע, הטוניסאים הם יוצאי מדינה אסלאמית, ועל כן, היהודים דאז, גדלו בחיקם של המוסלמים והיו כמקשה אחת, ללא הבדלי גזע, דת ומין, הם חיו בהרמוניה ויחסי הדדיות וחברות שנים על גבי שנים. כמו כן, כשפרצה המלחמה והתחילו נאצות שנאה כלפי יהודים, וחיפושים רבים אחר כל זכר או סימן ליהודי ויהודייה, הסביבה הקרובה להם, ובעיקר חברותיה המוסלמיות של סבתא, עזרו להם להסתיר את זהותם היהודית ובזכות זה, הם ניצלו פעם אחר פעם. " נכתב על ידי נכדיה בעבודת שורשים משפחתית

"אילו היו שואלים אותי שסבתא תדבר מול מחשב לעשרות אנשים, ותספר על זוועות השואה שחוותה בטוניס כילדה, הייתי אומרת שזה מדע בדיוני, משהו לא מציאותי. סבתא בזום. מציאות הקורונה והזמנים המודרניים מכתיבים לנו התכנסות טכנולוגית, רחוקה פיזית אך קרובה בלבבות הפועמים.

סבתא מתחילה לספר את סיפור חייה, חוויה נוראית שנחרטה בזיכרונה כל החיים, ויחד עם זאת, הכרת הטוב לסביבה המוסלמית שבה התגוררה ובזכותה ניצלה יחד עם בני משפחתה. תוך כדי שסבתא מדברת, מילאה אותי תחושת גאווה, סיפוק, והערכה לסבתא. היכולת לצפות בסבתא בת 86 מספרת בצלילות ובנחישות סיפור חיים, זה לא מובן מאליו וזכות גדולה עבור כל המשפחה. זה הזמן להודות לך סבתא, על מי שאת ועל מה שהבאת לעולם." שיתפה וריגשה, נכדתה ליטל אבוקסיס

"מדובר במעמד מאוד מרגש, להכיר ולשמוע ממקור ראשון על מה שהתרחש בתקופת השואה. אנחנו בתקוופה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה קורה ביום שאחרי ואיך ממשיכים לשמר את הזיכרון. לכן החיבור לזיכרון בסלון ולמשמעות העשייה שלהם היה טבעי והכרחי. אני מקווה ששנה הבאה נזכה לשמוע שעוד בתים פתחו את ביתם וקיימו זיכרון בסלון" ציינה שירן וורסולקר עו"ס קהילתית מהיחידה להתנדבות